כך ממנים דירקטור חיצוני: "בעל השליטה אומר: תביאו מישהו שלא יעשה בעיות"
כשבעל השליטה ממנה את רוב הדירקטורים, אין להם סיבה להקשות עליו ■ דירקטור לשעבר בבנק הפועלים: "החברה מתנהלת במשולש של בעל השליטה, יו"ר הדירקטוריון והמנכ"ל" ■ TheMarkerweek בפרויקט מיוחד - שוק ההון 2011

מאת: חגי עמית

04/07/2011

בינואר 2008 הגיעה הקריירה של הדוגמנית, השחקנית ומגישת הטלוויזיה מורן אטיאס לשיא פיננסי - היא מונתה לדירקטורית בחברה הציבורית עטייה גרופ. נכון, עטייה גרופ היתה חברה קטנה, וכהונתה של אטיאס היתה בעיקר קוריוז של מנכ"ל החברה - אח של אביה של אטיאס, שקיווה כי הפרסום הרב שבו זכתה אחייניתו באיטליה יסייע לשווק את קרקעות החברה בקרואטיה למשקיעים איטלקים. אבל בלי משים נכנסה אטיאס למועדון העוצמתי ביותר בעולם החברות הציבוריות בישראל, שהרי חוק החברות הישראלי מגדיר את הדירקטוריון כרשות המבצעת וכהנהלה העליונה של הארגון.

הדירקטוריון הוא זה שאמור לפקח על המנכ"ל, להתוות את מדיניות החברה, לקבוע את המבנה הארגוני ואת מדיניות השכר של החברה, לבדוק את מצבה הכספי ולקבוע את עקרונות המימון ואת מסגרת האשראי שהיא רשאית ליטול. הוא אמור להיות אחראי למהלכים כמו חלוקת דיווידנדים והצעות רכש, ורשאי לשלוח הודעות עמדה לבעלי המניות, להורות למנכ"ל איך לפעול ולתת הוראות במקומו במקרה הצורך. הדירקטוריון - אותו מוסד שאליו נכנסה אטיאס בעטייה גרופ - הוא למעשה כל יכול.

כהונתה של אטיאס לא זכתה להצלחה. עטייה גרופ ספגה הפסדים בעקבות משבר הנדל"ן בסוף 2008 והתכווצה לאטה, עד שמה שנותר מהחברה - שלד בורסאי בלבד - נמכר לפני כמה חודשים. 

אולי היו צריכים לחשוב בעטייה גרופ על דרך אחרת למנות דירקטורים, כמו בחברת שטראוס. לפני שלוש שנים וחצי עבר הדירקטוריון של חברת שטראוס זעזוע. החברה נאלצה להחליף ארבעה דירקטורים מתוך ה-11 שיושבים בו. בשטראוס ביצעו את הליך הגיוס באופן מסודר, והקימו ועדת משנה אד-הוק לאיתור ולגיוס דירקטורים. חברת המזון פנתה לחברת ההשמה הבינלאומית היי גרופ, שמחזיקה מחלקה ספציפית שעוסקת בגיוס דירקטוריונים, כדי להגדיר את התכונות הנדרשות מחברי הדירקטוריון. 

כחברה גלובלית הפעילה בכמה חזיתות, הגדירה היי גרופ כישורים רב ממדיים הנדרשים מהמועמדים. הפרמטרים שהובאו בחשבון היו ניסיון בפעילות בינלאומית; ניסיון ניהולי בתחום הפעילות של החברה; ניסיון בתחומים תעשייתיים רלוונטיים; ניסיון בשיווק, במיתוג ובמכירות; ניסיון בפעילות מול רשתות שיווק גדולות; ניסיון בתחום המיזוגים והרכישות; ניסיון בשוק ההון; קשר לרשויות ממשל ולארגונים בינלאומיים; חשיבה עצמאית; וחשוב מכל - יושרה.

לאחר שהוגדרו כל התכונות האלה, הן הועברו לחברת השמה מקומית. בארה"ב ובאירופה פועלות חברות השמה המתמחות באיתור דירקטורים. בישראל הפונקציה הזו אינה קיימת עדיין, ככל הנראה בגלל היעדר ביקוש. חברת ההשמה ייצרה עבור שטראוס רשימה של יותר מ-100 מועמדים, והיא בחרה מהם את אלה שיוזמנו לראיונות.

מעבר לתכונות שהוגדרו, חיפשה שטראוס אדם בעל יכולת לנהל ועדות דירקטוריון, כי דירקטוריון שטראוס מכיל בתוכו שש כאלה: ועדת אחריות תאגידית, ועדת כספים, ועדת ביקורת, ועדת מאזן לאישור הדו"חות, ועדת משאבי אנוש ותגמול, וועדת השקעות, רכישות ומיזוגים.

כפי שאומר עו"ד מייק אבנר, סגן נשיא בכיר, היועץ המשפטי הראשי והמזכיר של קבוצת שטראוס, "השאיפה היא שבדירקטוריון יישבו אנשים עם חשיבה עצמאית, שימתחו ביקורת ראויה ויעניקו זווית חדשה. מטרת הדירקטוריון היא לשמוע מגוון דעות ממגוון דיסציפלינות, שיביאו תועלת וערך מוסף לחברה. חברי הדירקטוריון צריכים לדעת להקשיב, להיות בעלי יכולת שיפוטית טובה, לקבל החלטות נכונות ולהיות בעלי חשיבה אסטרטגית.

"חשוב שהם יוכלו להקדיש זמן לעבודת הדירקטוריון. אנשים עסוקים מדי - אף על פי שהיו יכולים להיות מעולים בתפקיד, לעתים אינם מתאימים. דירקטור צריך לבוא מוכן, לקרוא חומר רקע ולהתכונן - מפני שההשתתפות בישיבה היא רק חלק ממכלול המחויבויות של הדירקטור. מי שמכהן כדירקטור בחברות רבות מאבד לעתים את המחויבות. כיום מקובל לחפש מישהו שלא יהיה דירקטור ביותר משתיים-שלוש חברות".

אבנר מדגיש גם את הצורך להקפיד על ייצוג מגוון. "זה לא נובע מניסיון להיות תקין פוליטית. קהל הצרכנים שלנו מגוון, יש הבדלים בין המוצרים ששטראוס משווקת לקהלי יעד בישראל ובחו"ל, וזה צריך להשתקף גם בדירקטוריון".

לדירקטור אין אחריות

ואולם שטראוס יוצאת דופן בנוף הישראלי: מלבדה אין כמעט חברות ישראליות שבוחרות דירקטורים בדרך זו. המצב בשטח לא מבטא את מה שנקבע בחוק החברות, אפילו בחברות הגדולות ביותר במשק. עסקות בעלי עניין, תגמולי עתק לבכירים, משיכת דיווידנדים בהיקף שמזיק ליציבותה הפיננסית של החברה - בכל מקום שבו הועברה החלטה לא כשרה, הדירקטוריונים נמצאו שם ואישרו הכל. למעט אירועים בודדים, לא תמצאו דוגמאות למקרים שבהם יצאו הדירקטורים בחברות גדולות נגד החלטת בעלים שהם התבקשו לאשר. אחרי הכל, מי שממנה אותם הם בעלי השליטה בחברה.

גל (שם בדוי), שעבדה באחת מפירמות רואי החשבון הגדולות בישראל ולאחר מכן שימשה סמנכ"לית כספים בחברה ציבורית נוספת, מעידה שהחלום שלה הוא להשתלב במועדון הדירקטורים הישראלי. ברגע שבו הצטרפת למועדון הזה, אתה נשאר בפנים - כל עוד לא תעשה שטויות. זו משרה נוחה, שלא דורשת שעות עבודה רבות, ואם הצלחת למצוא שלוש חברות שישלמו לך עבור הנוכחות בישיבות החודשיות - אתה יכול להגיע לשכר של 20-30 אלף שקל בחודש.

מאחורי כל מחדל ושערורייה בשוק ההון מסתתר דירקטוריון, שיכול להיות סמוך ובטוח ששום אצבע מאשימה לא תופנה אליו ביום שבו תיחשף התנהלותו הבלתי תקינה. כך היה בפרשת דלק נדל"ן. באוגוסט 2010 פורסמו פרטי החקירה של רשות ניירות ערך נגד החברה שבשליטת יצחק תשובה. ממצאי החקירה העלו כי מנכ"ל החברה איליק רוז'נסקי פעל בדרך לא כשרה כדי לשנות סיווגים חשבונאיים של נכסי החברה, במטרה לשפר את הדו"חות. בחקירה נטען למצגים כוזבים מול רואי החשבון של החברה ומעריכי השווי.

לדברי בכיר בחברה בתקופה הרלוונטית, "היו אצלנו עסקות רבות שבהן הועברו כספים לכל מיני חשבונות, והוחזרו בחזרה. כשהרשות חקרה את זה סימנו כל מיני אנשים מחו"ל ואת המנכ"ל, אבל חשתי שהמנכ"ל לא היה לבד בעניין. איפה היו הדירקטורים והיו"ר של החברה? הרשות לא פנתה לאותם דירקטורים כדי לשאול כל אחד מהם איפה הוא היה. המנכ"ל אמנם היה חתום על הדו"חות, אבל הרשות צריכה לשאול איפה היו אלה שאישרו את הדו"חות. לרשות צריך להיות כלי שיסייע לבדוק את הדברים האלה. ייתכן ששיקרו לדירקטורים, או שהם לא שאלו את השאלות הנכונות, אבל לרשות אין סמכות כלפיהם. לא חסרים מקרים שבהם אין ראיה פלילית נגד הדירקטוריון, אבל ברור שהוא לא ביצע את תפקידו נאמנה. זה לא הדירקטוריון שהיית רוצה להפקיד בידיו את הכסף שלך".

אז למה בעלי המניות לא תובעים את הדירקטורים?

"מי יתבע? אותם בעלי מניות הרי מאשרים עסקות של בעלי עניין בעצמם. הדירקטוריון צריך לדעת שהוא יעמוד לדין. בתור התחלה, כדאי שיעצרו את כהונותיהם האחרות של הדירקטורים".

"עד היום כמעט לא קרה שבתי המשפט הטילו אחריות אישית על דירקטורים בשל ניהול כושל של עסקי החברה", אומר עו"ד רונן עדיני, המתמחה בתביעות ייצוגיות בניירות ערך ובין היתר נגד דירקטורים. "במידה מסוימת זה נובע משמרנות בתי המשפט, אך כנראה גם מכך שלא הוגשו די תביעות, ואלה שהוגשו לא צלחו.

"הטענה שאם יטילו אחריות אישית גדולה יותר, דירקטורים יירתעו מלכהן בתפקיד - היא לא טיעון משכנע. רשימת המועמדים לכהן כדירקטורים בחברות ציבוריות ארוכה ביותר, שכן אלה תפקידים שבצדם לא רק תמורה נאה, אלא גם קשרים עסקיים חשובים, אפשרות להתחכך עם בעלי ההון ויוקרה. הגמול לדירקטורים נקבע לפי דרגת החברה, ובחברה גדולה השכר מגיע לאלפי שקלים לישיבה אחת. מה גם שיש לזכור שנושאי המשרה בכל חברה בורסאית מבוטחים מפני תביעות".

במבנה שוק ההון הנוכחי קשה לצפות למשהו מדירקטורים רגילים: חוק החברות אמנם מצפה מהם לגדולות, אבל הם למעשה נציגי בעלי המניות בדירקטוריון.

לא פעם, ייעודם של הדירקטורים בחברות שבשליטת בעלי עניין מסתכם בלדאוג לאינטרסים של בעל השליטה שמינה אותם, אחרת ימצאו את עצמם מחוץ למעגל הדירקטורים. כפי שמעיד פעיל בשוק ההון שכיהן בעבר בכמה דירקטוריונים: "הייתי דירקטור בשתי חברות. לא הייתי ‘דירקטור נחמד', חשבתי על הציבור - והנה, אני לא דירקטור יותר. כמו המנכ"לים, דירקטורים הם עציצים. בעלי השליטה זורקים אותם מתי שהם רוצים".

לדברי גיורא הרטוג, ששימש בעבר כמנהל החקירות ברשות ניירות ערך, "חלק גדול מהחברות בשוק הישראלי הן לא חברות ציבוריות ממש. יותר מ-90% מהחברות הן משפחתיות, ובהן אין משמעות לדירקטורים".

מי שומר על הציבור?

גם בתחום החברות המשפחתיות מראה שטראוס שאפשר לפעול אחרת. החברה, שהוקמה על ידי משפחה נהריינית המחזיקה כיום ב-68% מהחברה, מציגה הרכב דירקטוריון מעניין. למשפחת שטראוס אין רוב בדירקטוריון: יש לה רק ארבעה חברים מתוך 11. מלבדם יש לשטראוס ארבעה דירקטורים בלתי תלויים, כפי שמגדיר זאת חוק החברות, בהם שני דירקטורים חיצוניים ושלושה דירקטורים שהסיבה היחידה שבגללה הם אינם מוגדרים כתלויים היא כהונתם בת התשע שנים לפחות בחברה. הסיבה למבנה הזה היא אמונה תמימה בכך שטובתה של החברה ושל בעלי השליטה בה מחייבת דירקטוריון ללא משוא פנים, שחושב רק על טובת החברה.

במרבית החברות הציבוריות בישראל אין אפילו שני דירקטורים חיצוניים שלא אמורים להיות "מטעם", אלא לראות לנגד עיניהם אך ורק את טובת החברה. "הבעיה הגדולה בכל מה שקשור לממשל תאגידי ולעסקות עם בעלי שליטה היא דרך מינוי הדירקטורים בכלל והדח"צים (דירקטור חיצוני) בפרט", מסביר עדיני. "בעל השליטה בוחר את הדירקטורים הרגילים וגם את הדח"צים. שמעתי מקרים שבהם בעל השליטה אומר: ‘מתפנה אצלנו דח"צ, תמצאו לי מישהו שאתם מכירים, שיהיה אתנו ולא יעשה לנו בעיות', ואז מחפשים חבר של חבר, מישהו שהולך אתנו למשחקים של מכבי תל אביב.

"דואגים כמובן שהדח"צ לא יהיה בן משפחה או בעל קשרים עסקיים, אבל מספיק שהוא יהיה חבר טוב שנפגש בקאנטרי או בשמחות עם בעל השליטה, או מישהו שחבר הביא. החבר אומר ‘אעשה לך טובה ואכניס אותך לדירקטוריון, ובתמורה אל תקשה עלינו'. הוא אכן לא יקשה, ויאשר כל עסקה. אם בעל השליטה בוחר את הדח"צים, אין כמעט מצב שבו עסקות בעלי העניין לא יאושרו על ידי ועדת הביקורת. אם הם לא יאשרו, בעל השליטה יעיף אותם. הדבר העיקרי שמעסיק את ועדות הביקורת הוא כסת"ח. מקריאים לפרוטוקול כדי להראות שדנו בכל היבטי העסקה, שמלכתחילה היתה מאושרת. באסיפה הכללית כמעט אף אחד לא מגיע מטעם הציבור, כי הוא לא מאורגן ולא מיוצג.

"שיטת המינוי היא עקב אכילס. ברגע שיטפלו בה ייפתרו בעיות אחרות. יש גם חוסר איזון בולט בין המשקל של הדירקטורים הלא תלויים למשקל של הדירקטורים התלויים שקשורים לבעל השליטה. בחברה שבה 40% מהמניות מוחזקות בידי הציבור, פחות מ-40% מהדירקטורים הם בלתי תלויים, שכן בעל השליטה ממנה למעשה את רוב הדירקטורים - אם לא את כולם. ועדת ביקורת מורכבת מהדח"צים ומדירקטור שלישי.

"כך קורה, שאם בעל השליטה מביא לאישור הוועדה עסקות שאינן לטובת החברה - או שהכל מאושר, או שהדח"צים לא מרגישים נוח עם העסקה, כי היא בעייתית, והם תופסים שיחה עם בעל השליטה ואומרים לו: ‘תשמע, זה לא ייראה טוב'. במקרה כזה לוקחים את העסקה המסריחה ומייפים אותה. משפצים אותה קצת, כך שהיא תיראה סבירה. כך זה עובד".

לדברי עדיני, קיימים שני מחסומים נגד שליטה ללא מיצרים של בעלי השליטה - ועדת הביקורת והאסיפה הכללית. מאחר שהאסיפה הכללית לא תמיד מספיקה בגלל היעדר ייצוג הולם של הציבור, נותר רק החסם של ועדת הביקורת. אבל אם בעל השליטה בוחר - גם אם בעקיפין - את חברי ועדת הביקורת, זו בדיחה. אני מציע שמינוי הדח"צים יתבצע באופן אקראי, מתוך מאגר של מועמדים. ברגע שהבחירה תהיה אקראית, ינותקו הדח"צים מחיבוק הדב של בעל השליטה ולא ירגישו מחויבים כלפיו, ויוכלו לייצג באמת את האינטרס של המיעוט.

"הציבור צריך להיות מיוצג טוב יותר. לדוגמה, שמספר הדירקטורים הבלתי תלויים יהיה גדול יותר מהמצב כיום. בעל השליטה צריך לשלם פרמיה על ההנפקה. אם הוא מעוניין בשותפות עם הציבור כדי לגייס ממנו כסף, עליו לשלם מחיר - להתחלק בשליטה עם השותף החדש שלו. אני סבור שיש להגדיל את חלקו של הציבור בדירקטוריונים, מאחר שהציבור אינו מיוצג כראוי. הרי גם המשקיעים המוסדיים, שמנהלים את כספי הציבור, לא ממלאים פעמים רבות את חובתם ולא מייצגים את האינטרס הציבורי. לכן יש מקום לשקול אפשרות ש-50% מהדירקטורים יהיו עצמאיים ולא קשורים לבעל השליטה".

לדברי פרופ' אמיר ברנע, ששימש כדירקטור חיצוני בבנק הפועלים ואולץ להתפטר בעקבות עימות עם בעלת השליטה בבנק, מדובר בעניין מורכב. "השאיפה היא שהחברה תפעל בהרמוניה. אם תמנע מבעל השליטה למנות דח"צים, במה מתבטא היותו בעל שליטה? תיקון 12 מנסה ללכת בין הטיפות".

 

תיקון 12 שאושר במארס הוא צעד נכון, אבל כנראה שאינו מספיק. השלב הקריטי הוא דרך מינוים של הדירקטורים. לדברי בכירה בשוק, שעבדה עם דירקטוריונים רבים בשוק ההון המקומי, "בעולם אוטופי תהיה רשימה של דירקטורים ראויים, ונבנה תוכנת מחשב שתפגיש בין החברות לדירקטורים. ברוב החברות כיום הדירקטורים מוטרדים בעיקר מהקדנציה הבאה שלהם. ההחלטות מגיעות מגובשות לישיבת הדירקטוריון, ולא חסרים דירקטורים שקוראים בעיתון על מהלכיה של החברה שבה הם מכהנים ומגיעים נבוכים לישיבות. כמה דירקטורים עוזבים כי הם לא רואים עין בעין עם החברה?"

"יש צורך במנגנון בקרת איכות", מציע איש עסקים נוסף, "כדי שפעם בשנה יהיה גוף חיצוני שיבדוק את הדירקטוריון, שייצור מורא. כיום זה משחק מכור".

איפה אנחנו עומדים?

במארס 2011 אושר תיקון 12 לחוק החברות, שנועד להגביר את העצמאות ואת האחריות של הדירקטוריון ושל ועדת הביקורת באמצעות סדרה של הוראות. התיקון אוסר על דירקטור לשמש כדירקטור צללים, וקובע שדירקטור חייב להפעיל שיקול דעת עצמאי ולא לפעול לפי הוראות בעל השליטה. הוא מגדיר כי לפחות שליש מהדירקטורים יהיו בלתי תלויים, וכך גם רוב חברי ועדת הביקורת של החברה, וכי יו"ר הוועדה יהיה דירקטור חיצוני. התיקון אוסר על מי שפרנסתו תלויה בבעל השליטה לשבת בוועדת הביקורת. הוא מטיל מגבלות על השתתפות בעלי שליטה בדיוני הוועדה, וקובע כי עסקות בעלי שליטה ומינוי דירקטורים חיצוניים יאושרו ברוב מהציבור. התיקון קובע גם הקלות בהגשת תביעה נגזרת נגד דירקטורים.

מה האלטרנטיבה?

בעיות היסוד המבניות של הדירקטוריון נותרות בעינן: דירקטור הממונה ישירות על ידי בעל השליטה ומכהן כדירקטור בסדרה של חברות במשק יודע בדיוק במה תלוי המשך כהונתו. אפשר לחשוב על דרך שבה יושם דגש רב יותר בבחירת הדירקטורים על הרלוונטיות של כישוריהם בתחום הפעילות המוגדר של החברה. אפשר לשקול גם הגבלה של מספר החברות שבהן יכול אדם לכהן כדירקטור ולחשוב על הקמת מאגר של דירקטורים ראויים בישראל שמהם ייבחר לפחות חלק מדירקטוריון החברות הציבוריות.

פורסם ב - TheMarker בתאריך 30.6.2011

« חזרה
קטעי עתונות -שנת 2012
קטעי עתונות -שנת 2011
קטעי עתונות -שנת 2010
קטעי עתונות -שנת 2009
קטעי עתונות- שנת 2008
קטעי עתונות 2007
קטעי עתונות 2006
קטעי עתונות 2005
קטעי עתונות 2004
קטעי עתונות 2003
קטעי עתונות 2001
קטעי עיתונות 2002
רונן עדיני       משרד עורכי דין
היצירה   3,          בית ש.א.פ.
רמת גן                      52521
טל.          972-3-6139696
פקס.       972-3-6139697
office@ronenadini.co.il
        created by CyberServe כתב אי - אחריות כל הזכויות שמורות לרונן עדיני © 2007